Back
BackToMain
PrevMode
Mode

מאזני צדק

  • 761 איש קראו את המאמר
תאריך:
24/11/2009

בס"ד.                                                           מוצאי שבת הארגון, תש"ע.

 

מאזני צדק – הרהורים מתוך הדף היומי

 

שבוע טוב מורים יקרים מאוד.

לאחרונה , אנחנו מנצלים את מוצ"ש, מידי פעם, לעדכון בנעשה, ובמה מתוכנן לשבוע/ שבועות הקרובים.

כ"הקדמה" אני מבקש לשתף אותנו בהרהורים שעלו לי בעקבות  הסוגיות האחרונות של הדף היומי. ( הרהורים בלבד, מתוך רצון לבדוק את עצמי/ עצמינו, וכרגיל - לפתוח למחשבה).

הסוגיות עוסקות בהלכות הקשורות למסחר , בד"כ, שעניינן יושר המידות, ושימת לב לנושא – "עד דק".

הפסוקים בתורה עליהם מבוססות הסוגיות הם: " לא תעשה עוול במשפט, במידה במשקל ובמשורה"... " מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם". הסיום של " אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים"  מחזק את התחושה, של שמירה על ישרות בהלכות משא ומתן, כמוה כמי שעומד במה שהתבקש במתן תורה. וחלילה להיפך. ואולי יותר מכך: אם שמרת את " הין צדק ואיפת צדק"- או אז אתה ראוי למתן תורה. ( וגם כאן חלילה להיפך...). גם הביטוי הפותח " לא תעשו עוול  במשפט" מתאר את המוכר בשוק כדיין בבית הדין. ( אנחנו קוראים לזה באולפנית : " הגודל שבקוטן"...שמירת החוק והמשפט, האחריות על אווירה ישרה ונקייה, איננה רק בהיכלי המשפט. לאזרח הפשוט, לקונה ולמוכר, המעוניינים לדאוג  לישרות וטוהר המידות, יש תפקיד לא פחות גדול. כל אחד אחראי לחיים של " הטוב והישר" בתוך חיי היומיום).

גם לקראת סוף הסוגיה, בכדי להסביר את חומרת וחשיבות השמירה על ישרות מוחלטת " עד הסוף" בנושא - משווה הגמרא את מי שעובר חלילה על ישרות במשקלות לאיסורי עריות ! " אמר רבי לוי: קשה עונשן של מידות יותר מעונשן  של עריות". הגמרא ראתה באי שמירת המידות באופן מוחלט, דבר חמור ביותר. בהיבט מסוים חמור מעריות !

כדרכה של הגמרא, לא נשארים ברמת ההצהרות בלבד, אלא - בפרטים המעשיים תדון המשנה בהלכות כמו - כול כמה זמן צריך החנווני לקנח את מידותיו ( הכלים שבהם הוא מודד את הדברים אותם הוא שוקל). וזה תלוי אם הסחורה היא לחה או יבשה, כל כמה זמן הוא מוכר וכדו'. במשך הזמן מצטברות שאריות העלולות לצמצם את כמות הנוזל שהקונה משלם עבורו. ככל שיש סיכוי שבמידה תישאר  שארית מזון שיטה את המשקל, כן ההקפדה לניקוי תהיה גדולה יותר.

דין נוסף. - המוכר חייב להטות מאזניים לטובת הקונה, ולא להשאיר את כפות המאזניים מאוזנות במדויק. ( למרות שבהמשך הסוגיה, מובאת הסברא שנוהגים כמנהג המדינה). וכן הלכה האוסרת על האדם להשאיר בביתו משקולת "לא ישרה"  גם אם אין הוא מתכוון להשתמש בה!– " לא ישהה אדם מדה חסרה או יתרה בתוך ביתו". ועוד דינים בכוון זה.

אני כותב זאת בזהירות רבה... וכוונתנו לתקן, לחזק ולא חלילה ההיפך! (הרהור ביני לבין עצמי, המשתף את כולנו).  מי כמונו יודעים שהמורים בעלי מוסר עבודה גבוה!!!  יש מורים רבים רבים שלא נעדרים אף פעם! מהעבודה. ומי שנאלץ- פשוט שאין ברירה. מי כמונו יודעים שגם כשמורה נאלץ להגיע באחור לשיעור , זה אחרי שהשקיע את כול עולמו בשיעור קודם, או בשיחה אישית עם תלמידה. מי כמונו יודעים שהמורים משקיעים מעל ומעבר בלימוד פרטני כשהם צריכים, לעיתים בבית המורים, מי כמונו יודעים- שמורים רבים בקשר אישי עם תלמידות, ומשקיעים בכך שעות עבודה רבות רבות. מי כמונו יודעים שהמורים משקיעים שעות על הכנת השיעורים, בודקים מבחנים שעות רבות, ונענים לבקשות של מ"מ לפי צורכי המערכת, מי כמונו יודעים שכל המורים מלמדים לקראת הבגרויות, הרבה שעות ללא תגמול, מי כמונו יודעים שמורים רבים מלמדים תלמידות באופן אישי, לימוד פרטני לאורך כל השנה, ועוד ועוד.

ועם זאת... אולי אולי-

האם נכון לבקש מכולנו ניסיון לעשות עוד.... להקפדת יתר בכניסה וביציאה בזמן לשיעורים? האם נכון שיש צורך לנסות לחזק את כולנו בחשיבות הרבה של לנסות עוד ועוד להשתדל עוד יותר, לא להיעדר מהעבודה? האם נכון לנסות לחזק בכולנו, את הבקשה לשמוח להיות ב" תורנות תפילה" ולדאוג בכול לב , להתחיל אותה בזמן?! האם נכון לבקש מצוות אדיר כמו שלנו,( אם זה בגדר ה"מחויבות" של העבודה) בלי להזכיר שוב ושוב - להגיע לכל ההשתלמויות, לכול ישיבות המורים, הכנסת נתונים ביומנט כסדר,? ועוד ועוד.

הלימוד בדף היומי זרק אותי ל"קצה" של הדרישה מכולנו ל" הין צדק" עד הקצה. ( כן, שאלתי את עצמי, האם נכון לומר גם כאן- " הכול כמנהג המדינה..." וכך מקובל"?... שאלתי את עצמי האם יש כאן " מוכר וקונה" הרי הקונה ( אולי התלמיד הוא המוכר?...) לא רוצה במודע בכול הסחורה ... )

כך או כך, זה מעורר למחשבה. ואולי יותר מכך... סיפרתי בכמה הזדמנויות, שהר"מ שלי בכתות י' וי"א, היה מחנך דגול. הוא הקפיד להיכנס לשיעור בדיוק עם הצלצול!!! וכך ביציאה. הוא טען בדיוק מה שעלה כאן בסוגיה, הרי הוא פועל שכיר... כך גם נהגו, בעבר לפחות, בביה"ס בקיבוץ בית זרע. המורים עומדים עם הצלצול בכניסה לכתה. 

בתוך הסוגיה, עלתה בנו מחשבה נוספת שזרקה אותי לשאלה חינוכית עקרונית. הגמרא אומרת: "ת"ר אין עושין את המחק ( שבו ממחקים את גודש המידה), צידו אחד עב ( שלא ממחק יפה) וצידו אחד קצר( שממחק יפה). לא ימחק בבת אחת, שהמוחק בבת אחת ( אינו ממחק יפה, ולכן) רע למוכר ויפה ללוקח. ולא ימחק מעט מעט שרע ללוקח ויפה למוכר. ( אלא ימחק בפעם אחת בנחת). על מיני עוולות אלה אמר רבי יוחנן בן זכאי: " אוי לי אם אומר ( שלא לעשותם) ואוי לי אומר שמא ( מתוך כך) ילמדו הרמאים ( מה לעשות כדי לרמות), ואם לא אומר ( להזהיר אנשים, יש  חשש) שמא יאמרו הרמאים אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו.  שואלת הגמ' – ומה הכריע ר' יוחנן?  עונה הגמ': שר' יוחנן לא חשש מהמכשול שיתרבו הרמאים, משום שכתוב: " כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם". צריך ללמד את הישרים כיצד לא להיכשל, אע"פ שהרמאים ילמדו ע"י דברי תורה איך לרמות יותר.

ז"א- ר' יוחנן התלבט האם יש צורך לומר משהו לתיקון העולם, כשיש חשש שיהיה מי שישתמש בזה לרע. שאלה זו נמצאת בפתחינו לא פעם. האם להעלות נושא שחשוב לדעת, להתכונן, כיצד מתמודדים עם קושי וכדו', כאשר יש מחיר מנגד " לעורר את הדובים"... ותלמידות שהנושא זר להן, יחשפו אליו. ( שאלה קריטית למשל, האם לעסוק בנושא ההתאבדויות , או לא להעלות זאת בכלל, שמי שלא שם , לא יעלה זאת על הדעת בכלל, וכמובן שאלות דומות פחות קריטיות). אין כאן , כמובן, הצעה לפתרון גורף, וכול נושא ראוי שייבחן בשום דעת, אך הנושא כעיקרון עלה בשאלה מעניינת זו של ר' יוחנן.

מורים יקרים. בקשתנו היא לנסות להוסיף בקודש עוד ועוד, והשמים הם הגבול. ננסה ללכת ככל יכולתנו ולטפס מעלה מעלה במחויבויות הנובעות, לכאורה , מהנלמד בדף היומי. ( ושוב- יישר כוח על כל ההשקעה האינסופית של כולם).

מורים יקרים. נעשה, נשתדל, נתפלל ויהי ה' עמנו.

המשך הצלחה בעבודת הקדש.

אברהם.