Back
BackToMain
PrevMode
Mode

פרשת וישב - הנני

  • 1130 איש קראו את המאמר

 

בס"ד.                                                                   דף לימוד, פרשת "וישב", תשס"ט

 

 

בנות יקרות

ברכות וה' עמכן.

 

ה נ נ י !

 

בדרך כלל, בכדי לבטא רעיון, לתת הסבר על נושא שאתה רוצה לומר עליו משהו מוגדר, או כדי להביע משהו שאתה חש- יש צורך בדיבור של כמה דקות. וגם אם אתה נדרש לצמצם את דבריך, אתה מרגיש צורך לומר לפחות כמה משפטים. לפני שנים רבות, העבירה פרופ' נחמה ליבוביץ ז"ל, השתלמות למורים של האולפנית. בין היתר, היא שאלה שאלה פרשנית, והיא ביקשה לתת תשובה במילה אחת בלבד... זו הייתה משימה די קשה. זה מחייב דיוק, הבנה בהירה, ולא "בערך..."

כמה מאבותינו, כשהקב"ה פונה אליהם, הם עונים מילה אחת: "הנני"!

מה טומנת בחובה מילה זו? למה התכוון שמואל הנביא, כשה' פונה אליו,

הוא חושב שזה עלי, והוא עונה, שלוש פעמים: "הנני": "ויקרא ה' אל שמואל ויאמר הנני...ויסף ה' קרא שמואל בשלישית...ויאמר הנני".

הראשון שענה הנני לקריאתו של הקב"ה היה אברהם: " ויהי אחר הדברים האלה, והאלוקים ניסה את אברהם, ויאמר אליו אברהם, ויאמר הנני". מדרש תנחומא הבין, שמקופלת במילה זו הנכונות לקיים כל שליחות וכל משימה שה' יבקש להטיל על אברהם: " הנני- לכהונה, הנני- למלכות, הנני- לשחוט,

הנני- להרג". הטיב לבטא זאת הרב בר- שאול זצ"ל: " הקב"ה קורא בשמו של אברהם, ואברהם משיב: " הנני"- לכל שליחות, לכל פקודה, גם לקשה ביותר, לנעלה ביותר..הנני – מיד, וללא היסוס, וללא תנאי. "הנני"- כולי ללא שיעור, ללא שיור. בבחינת התייצבות מלאה, מוחלטת, לקריאת מלכו של עולם".

הדברים הנפלאים והמרגשים שכותב הרב בר-שאול מעמידים כל אחד מאתנו מול שתי שאלות מרכזיות שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו: אחת- האם אנחנו חשים בפנייה של הקב"ה אלינו ושומעים אותו קורא לנו לחיות בתודעה של שליחות? האם אנחנו זוכרים שעצם חיינו, מקבלים משמעות רק אם חיים מתוך תפיסת עולם שיש לנו תפקיד בעולם? והשאלה השנייה- האם אנחנו מסוגלים להתקרב לתשובה של אברהם, יעקב, משה ושמואל, ולענות- " הנני"!? האם אנחנו חיים בתודעה מוחלטת של מחויבות לכלל ישראל. האם הפנמנו את המילה האחת! המשמעותית כל כך: "הנני"!?

 

האדם שאומר "הנני" בעצם חייו, ומחליט שהוא איננו חי רק ב"סבבה"...וחייו לא יהיו רק בין הבילוי, ל"כיף", איך הוא חש? "כבד"? עם עול על צווארו, אך "אין ברירה" קיבלתי פקודה?...( מה דעתך?)

 על תשובתו של אברהם-" הנני" אומר רש"י: "הנני - הוא לשון ענווה וזריזות". אברהם כשאומר הנני להקב"ה, הוא איננו מרגיש "כבדות" שקשה לו לקיים את ציוויו של ה', אך אין ברירה- חייבים.. אלא - מתוך ענווה אמיתית, הוא שמח וחפץ לקיים מצוותו של מלך. לכן מידת הזריזות  מצטרפת לענווה.

תלמידי אברהם אבינו הם עם תכונות של "נפש שפלה ורוח נמוכה". לא שפלות רוח המביאה לחוסר אמון עצמי, לענווה של תחושה ש"אני כלום". להיפך! הרב זצ"ל (מידות הראי"ה) כתב: "כי העניו הוא זריז". הוא עושה את הדברים מתוך אמירה של נוכחות אישית: "הנני"! אני מכיר בערך עצמי. לא מתוך גאווה, אלא מתוך הבנה שהקב"ה הועיד לי בעולם תפקיד. ולכן ה"הנני" של "אני משמעותי", אני מכיר ביכולותיי, בכישרונותיי, ובמיוחד שבי - מוביל לענווה. ולהבנה, שכל כוחותיי מאת ה', מצטרף הרצון למלא את הצו האלקי שקורא לך "לדגל", ואתה אומר "הנני" שיש בו שמחה וזריזות .

בפרשה שלנו, גם יוסף מצטרף למנהיגים, לנביאים, לאבות האומה, שענו- "הנני". אך בשני הבדלים. אחד- לא הקב"ה קורא לו.אלא יעקב אביו: "ויאמר ישראל אל יוסף: הלוא אחיך רעים בשכם, לכה ואשלחך אליהם. ויאמר לו: "הנני". והבדל שני, בכל הקריאות של ה' לאברהם, משה ועוד, הם לא ידעו מה המשימה שהם יקבלו. הם ענו "הנני", דומה לנעשה ונשמע של עם ישראל בהר סיני. אצל יוסף, הוא יודע מה הבקשה של אביו, לראות את שלום אחיו ואת שלום הצאן. רש"י הוסיף: "אע"פ שהיה יודע שאחיו שונאים אותו". וכך הרמב"ן על: "וימצאהו איש והנה תועה בשדה", "ויאריך הכתוב בזה להגיד, כי סיבות רבות באו אליו שהיה ראוי לחזור.. אבל הכל סבל לכבוד אביו". יעקב פונה ליוסף ומבקש ממנו דבר לא פשוט, להיכנס לשדה מוקשים...  (ואומנם לחשש היה על מה להתבסס). אך יוסף לא איש של תירוצים. יוסף הוא מנהיג של הנני! המטלה קשה, האחים שונאים אותי, יש אפשרות להתחמק בתשובות כמו:" לא מצאתי... לא ראיתי... היה קשה .. מסוכן.." ועוד ועוד. אך יוסף מבין מה זה כבוד אב ואם! יוסף מלמד אותנו לדורות – לקחת אחריות על עצמנו "עד הסוף".

יוסף הוא היחיד מהאבות  שנקרא "צדיק". מקובל לומר שהוא זכה לכך בגלל סיפור אשת פוטיפר. ייתכן שה"הנני " של יוסף במצוות כבוד אב, למרות הסכנות הצפויות, הוא השאיר אותו לדורות  "יוסף הצדיק". וכך במכילתא

(פר' בשלח) : "היה מהלך ארונו של יוסף עם ארון חי העולמים...מונח בארון זה קיים מה שכתוב בארון זה. בארון זה כתיב: כבד את אביך וגו'... ויוסף, יודע היה שאחיו שונאים אותו, ולא רצה לעבור על דברי אביו".

נשתדל ללכת לאורם של אבות האומה. לקחת אחריות ב"גדול", גם כשיש תירוצים המאפשרים להתחמק מהמשימה...לעשות את הדברים מתוך אמון מלא בכוחות שנתן לנו ה'. לחנך את עצמנו לענווה המביאה לזריזות והדברים ייעשו אז בשמחה גדולה. להקשיב לקריאתו של הקב"ה אלינו לחיות בתודעה של שליחות, בהבנה ובידיעה שנולדנו לעולם הזה בכדי למלא ייעוד ותפקיד.

ננסה בכל יכולתנו, לענות לקריאה זו במילה אחת המקפלת בתוכה עולמות טמירים- "הנני"!

נתפלל כולנו לרצות "להיות שם"... והבא להיטהר מסייעין בידו...

                                                                                       

                                                                                                אור וטוב,

                                                                                            אברהם.